יום ראשון, 21 ביולי 2013

המעיל המופלא של יוסף


לפני כשנתיים בני הביא מהגן את הספר "המעיל המופלא של יוסף" מאת סימס טבק, במסגרת הפרויקט של ספריית הפיג'מה. קראנו אותו יחד ומיד התאהבתי!




התאהבתי, משום שפגשתי אמן מאוד יצירתי, הנמצא כולו בתהליך היצירה.
יוסף אינו מתאהב ביצירתו, כמו אמנים רבים, כפיגמליון שהתאהב בגלתיאה פרי יצירתו, 
אלא עסוק ביצירה עצמה, בכאן ועכשיו. יצירה של יש מיש ויש מאין.
בסיפור, יוסף החייט יוצר ממעילו הארוך והמרופט מעיל קצר, ומהמעיל הקצר יוצר אפודה. מהאפודה יוצר צעיף ומהצעיף עניבה. מהעניבה יוצר מטפחת ומהמטפחת יוצר כפתור.
בסוף הכפתור נעלם ונותר רק השיר.
זוהי מטאפורה יפהפייה על החומר המתגלגל ונצחיות הרוח. 
היצירה משתנה שוב ושוב, קטנה וקטנה עד שנעלמת. היעלמות היצירה מעולם החומר לא משנה את היותה נצחית משום שהיא חיה בעולם הרוח. היצירה, תחיה לעד בתרבות ובתודעה.
הבט נוסף שאהבתי הוא ההיבט האקולוגי. בניגוד לתקופת השפע שלנו, פעם בתקופת הצנע היה ערך לחפץ וכאשר הוא התבלה, תיקנו אותו שוב ושוב, כך שחייו היו ארוכים ומלאי משמעות.
הסיפור של יוסף מזכיר לי את השיר האהוב "גלגולו של מעיל" של היוצרת המופלאה קדיה מולודובסקי בתירגומו המלבב של נתן אלתרמן.
ב"גלגולו של מעיל", המעיל עובר במשפחה מילד לילד, מהגדול ועד לקטן ובדרך הוא מתבלה ומאבד חלקים עד שנעלם. גם בסיפור הזה המעיל משתנה בגלל הרצון לשמר בגד שהתבלה. אך כאן אין מדובר באמן יוצר אם כי בחייט קשה יום שמנסה לשרוד במציאות קשת יום. המעבר בין הילדים מלווה בהומור מצד אחד...
" עוד שנה – המעיל כאילו / עוד יותר יפה אפילו" 
המעיל שמתיישן כמו יין טוב, כך משכנעים את הילדים שעכשיו הוא הרבה יותר יפה 
מצד שני השיר שנכתב במאה הקודמת מעלה ניחוחות של פעם וגם ארומה של חינוך נוקשה וסגפני,
כאשר ההורים כועסים בכל פעם שהמעיל נקרע...
"קם יריד בבית! מה פה! / איזו מין צרה צרורה פה?!..."
מה שלא מאפיין את הגישה החינוכית הרווחת של היום...היום לא נהוג לצעוק על ילד שקורע בגד,הרי זה רק חומר...
לא בטוחה, אבל סביר להניח, שטבק ומולודובסדקי הושפעו מאותו שיר עם ביידיש.
ואם נחזור ליוסף האומן היוצר, נראה אדם אופטימי מלא שמחת חיים שחי ויוצר בכאן ועכשיו . 
השאיפה של כולנו, או שלי לפחות, לחיות בהווה וליצור בשמחה מבלי לקדש את התוצאה. (עד כמה שאפשר) ליהנות מהדרך ומחוויית היצירה שלעצמה.
טבק עוסק במהות היצירה וביצירה של יש מיש, מיחזור אם תרצו.
הרעיון המקסים הזה ריגש אותי מאוד משום שגם אני, בעבודתי כבובנאית, יוצרת דבר מכל כבר.
הקסם שבטרנספורמציה תמיד מעניין אותי ומושך אותי ליצירה.
אז לגבי הסיפור,
כמובן שהתחלתי לעבוד עליו. הכול תמיד מתחיל מהצגה קטנה בגן של הילדים שלי...
זאת הייתה חוויה מרתקת, המיחזור והשיחזור ליוו את כל העשייה. ממש כמו בעבודת בלשות.
החל מהבמה, והתפאורה אותה יצרתי ממזוודה קטנה שהייתה קופסת התפירה של סבתא שלי.
דרך הבובה של יוסף שעשויה כפפת צמר ירוקה, מזכירה כפפת עבודה או איזשהו בגד גלותי של פעם. וכלה בשיר ההצגה הלוא הוא שיר העם הישן שהיווה את מקור ההשראה לטבק.
החלטתי שעלי למחזר גם את השיר הישן ולתת לו חיים חדשים. רצתי עם התווים והמילים לחברה וביקשתי ממנה לנגן את השיר. שרנו ביחד ולאחר מכן שרתי כל הדרך הביתה בכדי להגיע לאקורדיון שלי ולנגן. (אני לא זוכרת תווים...)  כתבתי מילים חדשות, שהתאימו להצגה והתחלתי לשיר
האביזרים נלקחו מהסטודיו שלי. כלי תפירה כמו  מספריים, סרט מידה, חוט ומחט...
התחלתי ללוש את ההצגה ולשלב יחד את כל המרכיבים.
בסוף נוצרה לה שעת סיפור מקסימה

אתם מוזמנים לראות מה יצא >>>


"היה לו ליוסף מעיל ארוך, שחוק, ישן ובלוי ..."

"אז עשה ממנו מעילון עליון..."
  
"הוא גזר שרוולים ועשה אפודה..."

 " ויצא בריקוד עם דוד ודודה..."

 "אז עשה ממנה צעיף מהודר..."

"עניבה חביבה..."

" ונסע לביקור בעיר הקרובה..."

" אז גזר ממנה מטפחת לצוואר...


 "כפתור אחד..."

 "אז יוסף ישב וכתב על זה סיפור קצר...
שמראה כי תמיד אפשר לעשות משהו משום דבר."

לשעת הסיפור בניתי סדנת יצירה מתאימה בהשראת בובות הנייר של פעם.

בסדנא יצרתי בובת קרטון בדמות יוסף ובגדים ואביזרים שניתן להלביש את יוסף ולספר את הסיפור תוך כדי משחק והצגה בבית.

אתם מוזמנים לראות מה יצא >>>


כל מה שצריך בכדי ליצור בובת קרטון מתלבשת.

 בובת קרטון עומדת בדמות יוסף וכל הבגדים והאביזרים להלבשה.

מעיל ארוך

מעילון עליון


אפודה

צעיף מהודר

עניבה חביבה

מטפחת לצוואר

כפתור אחר.

אז זהו להיום, מקווה שנהניתם.
אם הסיפור והיצירה מצאו חן בעיניכם, אשמח לשמוע מה דעתכם פה בתגובות.
אם תרצו להזמין את שעת הסיפור והיצירה, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך האתר שלי או בנייד:
www.babit.co.il
054-8116229 

אתם גם מוזמנים לאתר ספריית הפיג'מה :

ניפגש בשמחות,
אורלי.












2 comments:

  1. איזה יופי אורלי...
    הסיפור מקסים,והבובה מתוקה.-הרעיון שליצור בובת קרטון מדהים
    ועוזר
    להמחיש את הסיפור...-מקסים!
    כרגיל ,כיף לקרוא את הפוסטים שלך :)

    השבמחק
  2. תודה טלילה :-)
    אני שמחה שאהבת!

    השבמחק