יום רביעי, 21 בנובמבר 2012

איך נולד תיאטרון בביט ?


בילדותי, גדלתי בבית נפלא, מלא באהבה ויצירה.
אמא שלי הייתה אז מורה למלאכה, היום היא אמנית יוצרת מאוד מוכשרת.
ואבא שלי בעל ידי זהב. היה לנו בבית סטודיו מקסים, עם שפע של חומרים
והשראה. והכי, הכי חשוב, היה לנו את דרור לעשות הכול...
ציירתי, תפרתי, רקמתי, פיסלתי, רקדתי, ניגנתי, שרתי, הצגתי ובניתי תיאטרון קטן.
הייתי זו שמציגה בכיתה ותמיד עוזרת למורה למלאכה.
יום אחד, אחי, בנות דודותי ואני בנינו הצגת תיאטרון בובות קטנה.
ליד הבית שלנו היה אז בית ספר קטן של ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
אני זוכרת איך הלכנו אליהם והצענו להם לצפות בהצגה שלנו.
הם כמובן שמחו מאוד ואנחנו הגענו עם כל הציוד.
קצת חוששים, קצת המומים, מתרגשים ובעיקר נחושים להציג את ההצגה.
הצגנו את ההצגה "ביצת הזהב" אם אני זוכרת נכון,
היה שקט באולם, הם הקשיבו בריכוז רב, ממש היו מהופנטים.
כשסיימנו את ההצגה, זכינו למחיאות כפיים סוערות,
הן היו סוערות במיוחד, סוערות כמו הים הגועש בחורף,
אני זוכרת שזה היה כל כך חזק עד כי נאלצנו לסגור את האוזניים ולהתגלגל מצחוק.
זה היה רגע מרגש מאוד של סיפוק ואושר גדול.

לימים, למדתי עיצוב רב תחומי. בשנה האחרונה ללימודי נחשפתי
לתיאטרון החזותי בירושלים ולתיאטרון הקרון 
ופשוט התאהבתי מחדש בתיאטרון הבובות,
ממש כמו אהבת ילדות ישנה.
סיימתי את לימודי והתחלתי את דרכי בעולם.
התחלתי לעסוק בעיצוב תלבושות ותפאורה בתיאטרון.
מאוד אהבתי את התיאטרון.
ואז בן זוגי ואני החלטנו לעבור לצפון.
הרי תמיד רציתי לגור על הר ירוק, לעבוד בסטודיו שלי ולשמח אנשים.
שם החלטתי להקים תיאטרון בובות קטן ואיכותי וליצור הצגות תיאטרון בובות.
זו הייתה תקופה מאוד מרגשת של התחלות.
הקמתי את תיאטרון בביט, התחלתי לעבוד על ההצגה הראשונה שלי
" אין דרקון בלי יש". עבדתי עליה כשנה. יצרתי אותה מאפס באהבה גדולה.
עשיתי כמעט הכול, בניתי את הבובות, התפאורה, הבימוי, תאורה,
מצאתי מוסיקה מבית סבתא שלי, ממש עולם קטן של בן אדם אחד.
בדרך... התחתנו, בנינו את ביתנו ולשמחתי נשאתי ברחמי את בני הבכור מעין.
תיאטרון הקרון החליט לתמוך בהצגה שלי והזמין אותי לעבודה איתו
ולהשתתף בפסטיבל. היה זה אושר גדול ועבודה קשה מאוד.
לבסוף, בחודש שמיני של ההיריון, עליתי על במת הפסטיבל
והצגתי את הצגת הביכורים שלי "אין דרקון בלי יש".
זה היה אחד השיאים בחיי, זכיתי לתשואות רמות ושימחתי אנשים רבים,
ממש כמו באותו בית ספר קטן ליד הבית בילדותי.
אושר גדול!

בינתיים, גדלתי, המשפחה גדלה, נוספו הצגות, סדנאות תיאטרון בובות לגננות, בובות וערכות חזותיות מקסימות לילדים... הקמתי את אתר האינטרנט שלי ועכשיו אני בדרך אל הבלוג ואליכם.
אושר גדול !

תגובה 1:

  1. אורלי
    כל הכבוד - מאוד מרגש
    נדבר בבית מגיע מאוחר היום

    השבמחק